יליזבטה (ליליה) קוסטיצין
נולדה ב-31.07.1945 בלנינגרד (כיום סנט פטרבורג), מעט לאחר סיום מלחמת העולם השנייה והמצור שהוטל על העיר, להוריה פריידא רייזא וסלומון, אחות קטנה לנאום. המשפחה חיה בעוני יחסי וסבלה מאנטישמיות מתמשכת.
הוריה ברחו מבלרוס בתקופת הפוגרומים.
כילדה נמשכה לתחומים כמו ספרות, דרמה, והצגות תיאטרון, ופחות אהבה את המקצועות הריאליים.
יליזבטה למדה הנדסה ועבדה במפעל בטחוני לייצור חלקי רקטות קטיושה. בשנת 2000, ממש עם פרוץ האינתיפאדה השנייה ולאחר שכבר יצאה לפנסיה, עלתה ארצה בעקבות ילדיה שכבר עלו ארצה, אל רעשי הירי והמסוקים משכונת גילה. מהבירה עברה לכמה שנים במודיעין ולאחר מכן קנתה דירה באופקים (אותה אהבה מאוד), קרוב לבנה. בישראל עבדה מעט במשק בית, למדה עברית באולפן ודיברה וכתבה היטב יחסית לגילה. היא אהבה גינון, ועד יומה האחרון טיפחה את גינתה. מלבד זאת המשיכה ללמוד עברית ומחשבים, ומאחר שניחנה בגישה טכנולוגית יחסית לגילה – בילתה זמן רב ברשתות החברתיות, שם רכשה חברים רבים.
ליליה דאגה תמיד לסביבתה הקרובה – משפחה, חברים ושכנים וחתולים שהיו באים לגינה שלה, העמידה את צרכי כולם מעל לשלה, והרבתה לסייע לכל מי שנזקק לסיוע אל מול המוסדות (ביטוח לאומי, קופות החולים וכד'). היא הרבתה לעזור לעולים חדשים, הקדישה זמן למשפחתה – בנה, ביתה ועשרת נכדיה, ואף שמרה על קשר עם הילדים של חברותיה ברוסיה ועם משפחתה שנותרה באירופה. כאשר חלתה שכנתה בדמנציה סייעה לבתה לטפל בה, ביקרה ודאגה שתקבל את העזרה שנזקקה לה.
חודשיים לפני טבח 7 באוקטובר עברה ליליה ניתוח לב והספיקה להתאושש ממנו. שבוע לאחר שמחת תורה הייתה אמורה לארח את אחיינה מגרמניה, תיכננה תכניות, ערכה קניות והזמינה טיולים.
בבוקר 7 באוקטובר עוד הספיקה לדבר עם הבת ריטה וסיפרה לה שהשכנים יצאו עם ילדיהם הקטנים לחדר המדרגות והיא רוצה לקרוא להם שיבואו אליה. בשלב זה, בערך ב-07:15, נותק עמה הקשר. ריטה החלה להתכתב עם שכנותיה והן סיפרו לה כי יש חדירת מחבלים לבניין. ב-16:00 בערך קיבלה ריטה מאחת השכנות תמונות של 2 גופות אשר שכבו בכניסה לבניין, ובערב קיבלה משכנה נוספת הודעה שדלת דירתה של יליזבטה פתוחה וכי הבית נראה כמו זירת רצח. יליזבטה, אשר גרה בדירה עורפית יחסית בבניין (על אף שלא היה בה ממ"ד), נרצחה כשדאגה ככל הנראה לילדים הקטנים של שכניה וביקשה להכניס אותם לדירתה, ונורתה לאחר שפתחה את דלת ביתה.
יהי זכרה ברוך.